אהלי צדיקים
English
ב"ה יום שישי , ח' כסלו ה'תשע"ט , 16/11/2018
ימי זכרון
תאריך פטירה:
ח' כסלו  ה-תש"ג
דרכי גישה
כתובת בית הקברות:
מקום קבורה:
וורשה - פולין
מפה
הדפס
|
שלח לחבר
רבי דוד בורנשטיין מסוכוטשוב
ב"ר שמואל
 
 
הרב דוד בורנשטיין (תרל"ו-ח' בכסלו ה'תש"ג; 1876 - 17 בנובמבר 1942‏[1]) היה האדמו"ר השלישי של חסידות סוכטשוב וממנהיגי יהדות פולין קודם השואה. יסד את רשת ישיבות "בית אברהם" שפעלה בפולין עד השואה. בתקופת השואה היה ממנהיגי הציבור בגטו ורשה.
 
נולד בראש חודש אלול תרל"ו (1876), בנאשלסק. בנו הגדול של רבי שמואל בורנשטיין, נכדו של רבי אברהם בורנשטיין ונינו של רבי מנחם מנדל מקוצק.
בנעוריו למד אצל סבו והיה קשור אליו באופן מיוחד. גם לאחר נישואיו בגיל 17 המשיך ללמוד ולהתגורר בבית סבו.
 
ב-1906 החל לכהן כרב בעיירה וישוגרוד ופתח שם ישיבה.
במלחמת העולם הראשונה עבר ללודז'. לאחר המלחמה כיהן כרב בכמה עיירות.
ב-1926 נפטר אביו, ה"שם משמואל" והוא החל לשמש כאדמו"ר. את מקומו קבע בעיר לודז'.
 
הוא הקים רשת ישיבות בשם "בית אברהם" על שם סבו, וכן הוציא ירחון בשם זהה במטרה להפיץ את שיטת הלימוד המיוחדת של חסידות סוכטשוב. היה חבר באגודת הרבנים בפולין. היה חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, והשתתף בכינוסי התנועה.
 
בשנת 1934 נשא בוועידת אגודת ישראל בפולין נאום נלהב לחיזוק יישוב ארץ ישראל, וטען "כי מארץ ישראל תבוא תחיית ישראל עד עולם - עד ימות המשיח".‏
בכנסייה הגדולה השלישית דיבר בחריפות כנגד תוכנית החלוקה. הוא עצמו ביקר פעמיים בארץ, בשנים 1934 ו-1935. בביקורו הראשון אף רכש שטח אדמה וקרא לחסידיו לנהוג כמוהו ולרכוש קרקעות בארץ. לא פעם הביע את צערו על כך שאינו יכול להתיישב בארץ כי חסידיו אינם נותנים לו לעזוב. לימים, כאשר הגיעו ימי השואה אמר לתלמידו, הרב יהושע משה אהרונסון: "אני מהרהר, הייתי בארץ ישראל ודעתי הייתה להתיישב שם, דווקא באותו זמן שאפשר היה לשבת בגולה, ובכל זאת לא זכיתי אז לקבוע את דירתי בארצנו הקדושה. עכשיו, כאשר אין כל אפשרות לשבת כאן, כלום זכאי אני לעלות לארץ ישראל".
 
ב-1939 נכנסו הגרמנים ללודז', וכעבור זמן קצר הגיעו גם לביתו של האדמו"ר, הכו אותו וגזזו את זקנו. כאשר גברה הסכנה לחייו, הבריחו אותו חסידיו על ידי הלבשתו בבגדים אחרים וציודו בניירות מזויפים. הוא הגיע בחשאי לוורשה, שם עבד כפועל.‏
בביתו בגטו התקיימו התייעציות ואסיפות שונות. הוא קיים שיעורים ומנייני תפילה בביתו ועודד את תלמידיו להמשיך בעצמם את לימודי התורה. בין חסידיו היה הרב אריה צבי פרומר מקוז'יגלוב, מראשי ישיבת חכמי לובלין, שהיו מראשי מלמדי התורה במחתרת בגטו וורשה.
לפני ראש השנה תש"א (1940) הוציא קול קורא מודפס שכלל דברי התחזקות והתעוררות לתשובה.
 
באחד ממכתביו תיאר הלל זיידמן: "בכל פעם היה ביתו מלא מפה לפה, באו אנשים רבים, ביניהם רבנים ועסקנים לשאול עצה, לשמוע דברי התחזקות, והוא זצ"ל עסק בתורה ועבודה ימים כלילות, והיה מקור של התחזקות, תחת השפעתו הרוחנית עמדו הקיבוצים של לומדי התורה בגטו שראשיהם היו חסידיו: הרב אברהמ'לי וינברג והרב אריה פרומר מקוזליגלוב... וככה עסקו בתורה כמה מאות בני ישיבות 'שם משמואל', שתי ישיבות כאלה התקיימו בגליל נבלקי, ואחת בגליל גז'יבוב".
 
נפטר בגטו ב-ח' בכסלו תש"ג כתוצאה משבץ לב. בלווייתו השתתפו כ-300 צועדים בדרך מהגטו למקום עבודתם הסמוך לבית הקברות, תחת עינם הפקוחה של הנאצים, כשרק למניין יהודים התירו השומרים הנאצים להיכנס לבית הקברות לצורך הקבורה, בין המלווים היו אדמו"רים שעדיין חיו בגטו. לוויתו הייתה אחת הלוויות האחרונות ואולי האחרונה ממש שנערכו בבית העלמין.
אבל כיון שלא הוקמה מצבה על קברו לא התאפשר לאתר את קברו לאחר המלחמה, ורק נמסר בעל פה שהוא נקבר ליד אוהל ה"חמדת שלמה" קרוב לכניסה לבית העלמין. מצבה לזכרו נמצאת באוהל בו קבורים אביו וסבו בבית העלמין בסוכוטשוב. בני משפחתו כולם, למעט בן אחד, נספו בשואה.
 

ספריו:
רבי דוד בורנשטיין הִרבה לכתוב חידושי תורה, אך רוב כתבי היד נשמדו בשואה, ורק אחדים מהם שרדו והודפסו על ידי אחיו רבי חנוך העניך בספר "חסדי דוד", גם בהגדה של פסח "שם משמואל" מופיעים רבים מדברי תורתו תחת השם "חסדי דוד" וכן בספר "נאות הדש"א" שהודפס על ידי אחיו למחצה, ר' אהרן ישראל בורנשטיין, וכולל גם מתורת סבו, אביו ואחיו (הד"שא ראשי תיבות של שמותיהם: הניך, דוד, שמואל, אברהם).
 

נטמן בבית הקברות היהודי בוורשה ע"י אוהל בעל ה"חמדת שלמה"