אהלי צדיקים
English
ב"ה יום שישי , ח' כסלו ה'תשע"ט , 16/11/2018
ימי זכרון
תאריך פטירה:
י' אלול  ה-תקנ"א
דרכי גישה
מקום קבורה:
שפיטובקא, אוקראינה
רבי פנחס שפירא מקאריץ

רבי פנחס שפירא מקוריץ זי"ע נולד בשנת תפ"ח בעיר שקלוב שבליטא לאביו הרה"ק ר' אברהם אבא זצ"ל, משעברה המשפחה משקליר למירופול נתפס הרה"ק ר' פנחס לחסידות של הבעש"ט

חייו
רבי פנחס מקוריץ נולד בעיר שקלוב שבליטא אך משפחתו מקורה מהעיר שפייאר שרבים מתושביה היהודים נהרגו בזמן המסעות שנערכו בימי הביניים, ומכאן מקור שם משפחתו שפירא. בעודו נער צעיר החל לשקוד בלימוד תנ"ך, תלמוד ופוסקים ורשם לעצמו הערות, חידושים, פילפולים וחילוקים. את לימודי הדקדוק והחשבון למד מתוך עיונו בספרי הפילוסופיה של ימי הביניים.
בעקבות עלילה שהעלילו עליו נאלץ לעזוב את שקלוב ולנדוד עד למירופול שבאיזור ווהלין באוקראינה, לאחר זמן עבר לעיר פולנאה שם התפרנס מהוראה.
כאשר שמעו של הבעש"ט הגיע לאוזנו, התנגד בכל מאודו לתנועת החסידות אך לאחר שהתוודע לחסידות מקרוב, נעשה לתלמיד מובהק של הבעש"ט. ר' פינחס קבע את מושבו בקוריץ ואלפי אנשים נהרו אליו. משם עבר לאוסטראה ונהג נשיאותו ברמה.

קירבתו לבעש"ט
הבעש"ט העריץ מאד את רבי פנחס, פעם כשאר חלה רבי פנחס שלח אליו הבעש"ט רופא כדי שיקיז מדמו, [סוג של רפואה בימים ההם] לפני שיצא הרופא לרבי פנחס אמר לו הבעש"ט לרופא המקיז: אם תוכל לכוון בהקזה ראשונה להוציא דם שנחוץ מוטב ואם לאו אל תקיז כי "דמו יקר מאד שהוא משומר עוד מששת ימי בראשית".

עבודתו
היה מזהיר את חסידיו להתרחק מהשקר והגאוה, "ממנה נמשכת מרה שחורה". וכן להתפלל בהשכמה "לפני שהעולם מתמלא בדברי שטות והבל וטרם שהפה ידבר דברי הבאי".
ידוע היה בעבודתו על מידת האמת ובהרחקת מדת השקר, ומוסרים בשמו שאמר פעם: "שום דבר לא היה קשה עלי כמו השקר, לקח לי י"ג שנה ונשברו כל אברי וכל עצמותי, אבל יצאתי ממנו, ואפילו תנועה אחת לא תהא אצלי בשקר".

הסתלקותו
בסוף ימיו ביקש רבי פינחס לעלות לארץ ישראל, רבי פנחס עזב את אוסטראה בדרכו התעכב בשפיטובקא. שם חלה את מחלתו האחרונה. בי' אלול שנת תקנ"א היה זה בערב שבת קודש, נפטר רבי פנחס ונקבר בבית הקברות העתיק של העיר שפיטובקא.

משפחתו
אביו: ר' אברהם אבא.
בניו: רבי אליהו, רבי יהודה מאיר שפירא משפיטובקא, רבי יחזקאל, רבי יעקב שמעון שפירא מזסלב ורבי משה שפירא מסלוויטא
חתנו: רבי שמואל פלונסקי מקאלניבלאט
סבא: רבי נתן נטע בעל המגלה עמוקות (מצד אביו)

תלמידיו
מתלמידיו: ר' זאב מבאלטה, רבי זאב מז'יטומיר

ספריו
מדרש פינחס
נופת צופים

מקום קבורתו
בעת פטירתו, נקבר רבי פנחס בבית הקברות העתיק של שפיטובקא העומד כיום במרכז העיירה שפיטובקא. רבי פנחס היה מאחרוני הנקברים בו וזמן מועט אחרי פטירתו עברו לטמון את הנפטרים בבית החיים "החדש", שם טמונים גם נכדי רבי פנחס קאריצער.
לפני כ-30 שנה, החליטו השלטונות הקומוניסטיים להחריב את בית הקברות. הם פרסמו צו הריסה והודיעו ברבים כי בית הקברות יהרס בקרוב. בעקבות הצו, העבירו אנשים רבים את קברות זקניהם ואת רוב המצבות שבבית החיים הישן לבית החיים החדש. ומאז הופיעה בבית הקברות החדש מציבה שעליה כתוב כי כאן הוא קברו של רבי פנחס מקאריץ. נוסח המציבה, היה שונה לחלוטין מהנוסח המקורי שהיה כתוב על מצבתו רבי פנחס.
וכך, לאחר נפילת מסך הברזל, פקדו אנשים שביקשו להשתטח על ציונו של רבי פנחס, את הקבר שבבית הקברות החדש, בעוד זקנים וחשובים טוענים כי לא שם הוא קברו, כי אם בבית הקברות הישן ובעוד כך מעידים גם זקניה היהודים של שפיטובקא, שהצביעו על מיקומו המדויק של קבר רבי נפחס קאריצער בבית החיים העתיק, במרכז העיירה וטענו כי שם שם הוא מקום קבורתו ולא בשום מקום אחר.
מכאן, נעבור לעיירה סלאוויטה, שם התגורר יהודי שומר תורה ומצוות ממשפחת ליברזון, ששימש כעין "רב" בלתי רשמי בסלאוויטה וסביבתה בימי האפיהל הקומונסטיים. על אפם ועל חמתם של השלטונות הוא שמר על דתו, שימש כשוחט ומוהל וכו' בכל האזור והוא הוא זה ששם את מצבתו החדשה של רבי פנחס בבית הקברות החדש. הרב ליברזון נפטר בסוף שנות ה80 ובתו עלתה לארץ ולעת זקנותה, לפני כשנה, אושפזה בבית החולים.
כאשר שמע הרב ישראל מאיר גבאי, יו"ר אהלי צדיקים, את שמעה של אותה זקנה למשפחת ליברזון וכי אביה העמיד את המצבה החדשה, הוא נסע אליה מיד לבית החולים יחד עם ידיד ומסרטת וידאו, על מנת לשמוע ממנה מה בדיוק קרה שם, והאם אכן הועבר רבי פנחס לבית הקברות החדש. וזה סיפורה:
כאשר הוציאו השלטונות צו הריסה לבית הקברות, הזמין אביה – שביקש לפחות לשמר את זכרו של רבי פנחס – מצבה, רשם עליה נוסח האומר ש:פה נטמן רבי פנחס מקוריץ וכו', העמיס את המצבה על עגלה ונסע איתה, ביתו, מספרת הסיפור, בלילה לשפיטובקה, לבית הקברות החדש, שם העמיד את המצבה.
"אבא", שאלה אותו ביתו, "מדוע אינך מעביר את הקבר?" "אני מפחד מהשלטונות", ענה לה אביה.
וכך, מעבר לכל ספק, התברר כי אכן, רבי פנחס קבור במקום עליו הצביעו זקני העיירה, בבית הקברות העתיק.
ומליברזון, לנכדי רבי פנחס, שכאשר שמעו את הספקות על מקום מנוחת סבם הגדול ואת סיפורה של ליברזון, פנו לאחד מגאוני הדור ושאלוהו מה יעשו, ואיך יבררו האם אכן הועבר רבי פנחס לבית הקברות החדש או לא. "תחפרו", הייתה תשובתו של רבי חיים, שאף הורה לפרסם כי הוא זה שהורה לחפור בבית הקברות החדש.
הלכו, חפרו ולא מצאו דבר. לא חלל קבר ולא קבר. היתה זו קרקע בתולה שמעולם לא נחפרה ומלבד מצבה לא היה בה דבר.

אולם, הסיפור אינו מסתיים כאן:
מקום הקבורה המדויק, עליו הצביעו כולם בבית הקברות העתיק, עמד כעת במרכז שפיטובקא, בחצרו של גוי פלוני, שסירב בכל תוקף להרשות להקים אוהל בחצרו. כל הנסיונות לשכנעו למכור את השטח או להקים בו אוהל עלו בתוהו.
זמן קצר אחר כך נפטר אותו גוי והשטח עבר ליורשיו: שני בניו וביתו, שזמן קצר לאחר מכן קיבלו הצעה למכור את השטח לגורמים מקומיים שחפצו להקים עליו מרכז מסחרי. בחסדי שמים, הסכימו היורשים למכור את השטח לאגודה בסכום גבוה מאוד, הלוואה נלקחה, הכסף הושג – והשטח נקנה.
לאחר רכישת השטח נמצאו יסודות האוהל, בדיוק במקום המדובר, ואוהל חדש הולך ונבנה שם, ומאחוריו, בביתו של הבעלים שסירבו למכור את השטח כלל, תוקם הכנסת אורחים למען העולים להשתטח על ציון הרה"ק רבי פנחס מקאריץ.