אהלי צדיקים
English
ב"ה יום חמישי , ז' כסלו ה'תשע"ט , 15/11/2018
כתבו עלינו

מסע בעקבות העבר

י. הרשקוביץ\המודיע / ג' אב ה'תשס"ז
אפשר לשמוע סיפורי צדיקים ואפשר לחיות אותם, אפשר לקרוא אך אפשר גם לראות בעיניים. סיור עם ר' ישראל מאיר גבאי בעקבות אבות החסידות באוקראינה ובפולין מצליח להחזיר אותך אל העבר שהופך לפתע לחי ונושם.

אפשר לשמוע סיפורי צדיקים ואפשר לחיות אותם, אפשר לקרוא אך אפשר גם לראות בעיניים. סיור עם ר' ישראל מאיר גבאי בעקבות אבות החסידות באוקראינה ובפולין מצליח להחזיר אותך אל העבר שהופך לפתע לחי ונושם ' פה הלך ה'בעל שם' וכאן ישב ה'מגיד'. מראה קבריהם של הצדיקים, בתי המדרשות והערים בהם פעלו, מרעידים יותר מנימה אחת בלב ' לגילוי הקברים, מתברר, יש משמעות מעשית מלבד שמירת כבודם של הצדיקים שוכני העפר ' כך נקשרים אל העבר

 

י. הרשקוביץ

(כתב המודיע, שהתלווה לנסיעת ועד הרבנים)

 

קבוצת המתפללים, יהודים שהגיעו לאוקראינה מארה"ב ומישראל, עמדה במרכז השטח שהיה בעבר בית החיים בפולנאה. המתפללים הקיפו את הציון שהיה אמור להיות קברו של רבי יעקב יוסף הכהן מפולנאה, בעל ה'תולדות יעקב יוסף'. ציונו של רבי יעקב יוסף, מגדולי תלמידיו של הבעש"ט הק' ומי שספרו – ספר החסידות הראשון שראה את אור הדפוס – נחשב לאחד מספרי היסוד של תורת החסידות, משך אליו מזה דורות יהודים מקרוב ומרחוק, אשר נהגו לבוא לבית החיים העתיק לשפוך תחן ולעורר זכות ישני פולנאה.

ברבות השנים עבר בית העלמין תהפוכות. הזמן שחלף לא הטיב עמו, והעובדה שהכפר התרוקן מיהודיו במהלך מלחמת העולם השניה והתקופה הקומוניסטית שאחריה – הביאה לכך שבית העלמין חולל, קבריו נחפרו ומצבותיו נעקרו. לא כן קברו של בעל ה'תולדות'. מיקומו נשמר, וכאשר חזרו יהודים לפקוד את קברי האבות שבאוקראינה – שוקם הציון והמצבה הוקמה מחדש לכבודו של צדיק.

לכאורה הכל טוב ויפה, אך מישהו אחד היה בכל זאת מוטרד. האיש, חסיד ברסלב מבני ברק העונה לשם ישראל מאיר גבאי, לא היה מרוצה עדיין. כמי שבקי היטב בתולדות ימי אבות החסידות וגדולי העולם שקדמו להם, הכיר היטב את המעשה החסידי שלפיו ביקשו הן ה'תולדות' והן רבי אברהם 'המוכיח' להיקבר בסמוך לקברו של חייט פשוט, וזאת משום מעשה שהיה. על פי המעשה נקברו אכן שני הצדיקים לצידו של החייט ואהל הוקם על ציונם. העובדה שה'תולדות' אינו טמון ליד ה'מוכיח' לא עלתה איפוא בקנה אחד עם הסיפור החסידי.

ושלא תטעו. מבחינתו של ר' ישראל מאיר סיפור חסידי אינה מעשיה חביבה אלא תורה היא שלימוד היא צריכה. וכך, במשך תקופה ארוכה, מוצא ר' ישראל מאיר את עצמו כשהוא הופך כל אבן סביב קברו של 'המוכיח'. העבודה נעשתה במיומנות, במקצוענות ובזהירות, ובסופו של דבר היא עשתה פירות.

ביום בהיר חשף ר' ישראל מאיר את מצבתו המקורית של בעל ה'תולדות'. הקבר לא עמד במקום שהוחזק עד כה כקברו של התולדות, אלא במקום אחר – צמוד לקברו של 'המוכיח', כאשר קבר החייט ביניהם. מסביב התגלו שרידי האהל שהיה קיים בעבר, הכל באופן תואם ומדוייק לאותו סיפור, שמבחינתו של ר' ישראל מאיר (להלן: "רי"מ") לא היה סתם סיפור אלא סעיף מפורש בשולחן ערוך. הגילוי עורר בשעתו סערה בעולם החסידי, אך לגביו של בעל המעשה עצמו לא היה בכך כל חידוש. בשבילו, ברור שסיפור המובא בספרי החסידות, כמו כל מקור קדום הנוגע לקברי צדיקים,  מהווה יסוד מוצק שאין עליו עוררין.

ההמשך היה מובן מאליו. מעל הקברים ששוחזרו הקים רי"מ אהל מפואר, בנוי לתלפיות. האהל מואר ומוסק, כפי שכל בית החיים זוכה לטיפולו המסור. גם קבריהם של גדולי עולם נוספים נתגלו מסביב ומאז הוא מהווה מוקד משיכה לכל הבאים לקברי האבות באוקראינה. אבל זו רק דוגמא אחת להלך המחשבה, לשיטת העבודה של האיש ששמו מתנוסס כמעט בכל בית עלמין יהודי ברוסיה, אוקראינה, פולין, ספרד, אנגליה וצרפת, ובעצם בכל רחבי אירופה כמו גם בישראל.

אבל אנו עדיין בפולנאה. בספרים אחרים הוזכר כי תלמיד אחר של הבעש"ט, ר' דוד פירקיס שמו, נטמן אף הוא בפולנאה. באחד הימים, כך מסופר, אמר הבעש"ט לתלמידו ר' דוד פירקיס כי 'מקומו בפולנאה', סתם ולא פירש ברבות הימים יצא ר' דוד לפולנאה לבקר את בעל התולדות יעקב יוסף, וכשהגיע לשם נפטר לבית עולמו ובני העיר קברוהו בבית העלמין ב'פולנאה חדש'. אם כך, אמורים להיות שני בתי עלמין בפולנאה שאחד מהם אמור להיות בית העלמין של 'פולנאה חדש'. לבית עלמין זה לא היה זכר ורי"מ יצא לחיפושים אחריו.

בירורים חוזרים ונשנים הוליכוהו לביתה של יהודיה קשישה שסיפרה כי כפר סמוך כונה בשם 'נובי פולנאה', כלומר פולנאה חדש. חושיו המחודדים של רי"מ הדריכוהו לחפש את בית העלמין היהודי. הוא 'חורש' את ההרים שמסביב ובאחד הימים מגלה שברי מצבות פזורות בשטח. העבודה השקדנית והמאומצת מצליחה לבסוף להניב תוצאה, ומשימת גילוי קברו של תלמיד הבעש"ט ר' דוד פירקיס מוכתרת אף היא בהצלחה.

 

לכאן הגיע ה'בעל שם'

 

"פראווא!" (ימינה), "נאזאט" (קח רוורס) ושוב "פראמה" (ישר) – את המילים האלו נשמע אלף פעמים ואחת במשך הימים שאותם נעשה בחברתו של ר' ישראל מאיר גבאי, במסעותיו בערבות אוקראינה. את הטנדר הצפוף מאכלסת משלחת הרבנים מישראל, עליה נמנים הרבנים הגאונים רבי חיים אלעזר שיינברגר (ראש בית דין "בית יצחק" בירושלים), רבי חיים יהודה רבינוביץ (אב"ד בית הדין הרבני בירושלים) ורבי מאיר סירוטה (מו"ץ בעדה החרדית). משלחת הרבנים מייצגת את הועד הרבנים לשיפוץ קברי קדמונים ברחבי העולם, בה חברים מלבדם גם הרה"ג ר' אברהם יהושע ביק מרבני התאחדות הרבנים דארה"ב וקנדה והאדמו"ר מסקאליע מארה"ב, כאשר על פיהם ישק דבר והם המנחים את הרב גבאי בכל פעולותיו למען ישני העפר הטמונים במדינות אירופה.

הטנדר חולף ביעף על פני המרחבים המוריקים, כאשר רי"מ מתגלה כבעל יכולת ניווט מדהימה. פראווא, נאלעווא (שמאלה) הוא קורא ללא הרף, וסרגיי – אוקראיני מבטן ומלידה – פועל ברובוטיות לפי הפקודות, בלי לדעת היכן ולאן הוא נוסע. הנוף העירוני כבר חלף ממזמן, בנייני הענק הגודשים את קייב המתפתחת נעלמו, עתה אנו חולפים במשעולי עפר החוצים כפרים נידחים ונשכחים. במקומות אלו נעצרה לה הקידמה. הטנדר מקרטע על שבילים מרוצפים אבני נחל חלקות, הבקתות לידינו ניצבות על עומדם מאתיים שנה ויותר. מהם שאפילו לא מחוברים לחשמל, על מים זורמים בבתים אין מה לדבר. השבילים לא מסומנים באף מפה, אך לרי"מ הם נהירים כרחובות מאה שערים. ימינה, שמאלה, חזור אחורה ושוב ימינה, והנה הגענו.

"בית החיים בקמינקא" מכריז הרב גבאי, אך כל בית חיים לא נראה באופק. שער הברזל נהדף, ואנו מוצאים את עצמנו בחצר בית אוקראיני טיפוסי. בקתה מטה ליפול, הניצבת במרכז גינה בה גדלים תפוחי אדמה ובצלים. תרנגולות מהדסות ואווזים מקרקרים. בעל הבית, קשיש חסר שיניים, מקדם ברוב טקס את 'מאיר' ומובילו למקום שם דאג להכין מבעוד מועד קערות עם מים שאותם שאב מהבאר הסמוכה. בגינת הבית אנו מגלים את המצבות.

"קמינקא", אומר הרב גבאי ורטט נשמע בקולו. "במקום זה התגורר רבי צבי הירש מקמינקא ואחיו הקדושים שהיו נערצים על כל בני דורם. רבי צבי הירש נודע כצדיק נשגב, וכאשר הצטרף – בגיל מבוגר – והיה לאחד מתלמידיו של ה'בעל שם', עשתה הצטרפותו רושם ובזכותו נמנע החרם שביקשו המתנגדים להטיל על הבעש"ט הק'. מאז, אחת לשנה, נהג הבעש"ט לעשות שבת אחת בקמינקא והוא היה מגיע לכאן בכל שנה ממז'יבוז להתארח בביתו של רבי צבי הירש".

כאן התהלך ה'בעל שם'. קשה לעכל כיצד עשה הבעש"ט את הדרך שממז'יבוז ועד קמינקא, דרך שהיום, כאשר נהגינו דוהר במהירות מטורפת של 150 קמ"ש על כביש חד מסלולי אך סלול, היא לוקחת ארבע חמש שעות. אך כאשר הרב גבאי מספר, הדברים חיים מול העיניים. אצל הרב גבאי, ככבר אמרנו, סיפור אינו סתם סיפור. הידיעה כי הבעש"ט הגיע אחת לשנה לקמינקא לביתו של ר' צבי הירש, גרמה לו לעשות מעשה ולצאת למסע איתור הכפר קמינקא על פני מפת אוקראינה.

איתור כפר נידח, שבמהלך יותר מ200 השנים שחלפו הספיק כנראה שמו להשתנות עשרה פעמים, על פני שטחי הארץ העצומים של אוקראינה (פי מאה משטחה של מדינת ישראל) – נחשב למשימה מורכבת קצת יותר מחיפוש מחט בערימת שחת. אך רי"מ חיפש ומצא. לא רק הכפר נמצא אלא שבחצירו של אחד הבתים התגלה בית העלמין שבו עוד עמדו מצבות שהכיתוב עליהם מעיד כי הוצבו בשנות ה'ת"ק. לאמור: קרוב לשלוש מאות שנה אחורנית, עוד מהימים שלפני הבעש"ט.

אבל את קברו של רצ"ה מקמינקא לא מצא. רי"מ לא התייאש, והוא 'הפך' את אדמת בית העלמין. לשם כך היה עליו לעקור את העצים שגדלו בו פרא, לשחזר מצבות ישנות שהכיתוב עליהן התפורר ולצרף את הפאזל מחדש. התהליך לקח זמן, קרוב לשנה שבמהלכה אף עשה מספר שבתות במקום – בין הגויים כאשר פרט לכזית חלה לא בא דבר אל פיו – והוא יגע ומצא: מצבתו המקורית של הרה"ק רבי צבי הירש מקמינקא התגלתה במלוא תפארתה, כשלצידה סדורות מצבותיהם של אחיו הק', אראלי ארץ שלשמעם חתו ורעדו גדולי עולם.

כיום מגלים הבאים לקמינקא אהל בנוי לתלפיות המתנוסס על קברו של רבי צבי הירש. אל האהל, שהוקם בידי רי"מ ובמימונה של "קבוצה בראשות הגה"ח רק אברהם שארר שליט"א" (כך מבשר השלט במקום), מגיעים יהודים רבים המטלטלים את עצמותיהם על גבי השבילים העקלקלים במטרה לשפוך תחן על קברו של צדיק. גריגורי, הגוי המתגורר בבית החיים, זיהה במהירות את התועלת הטמונה לו מהקברים שבחצרו והוא מטפח את בית העלמין. רי"מ מבקש לחשוף קברים נוספים של גדולי עולם שאין לו ספק כי הם טמונים במקום, וגריגורי יעזור לו בכך. 80 דולר לשנה שהוא מקבל כשכרו, פרט ל'טיפים' שמשאירים לו היהודים המגיעים לקבר והוא מארגן עבורם מים לנטילת ידיים, יגרמו לו ולשכניו לעשות הכל בכדי לטפח את המקום שבמשך שנים שימש כתל אשפתות וכמגרש גרוטאות.

זו, על רגל אחת, השיטה ששמו של ר' ישראל מאיר חתום עליה. שיטה שלכל הדעות הצליחה להוכיח את עצמה.

 

'פה נטמן', אך לא כאן...

 

ויסעו מקמינקא ויחנו בשפיטובקא. פרשת מטות מסעי היא פרשת השבוע, ואנו מקיימים את המסעות הלכה למעשה. מנקודה לנקודה נדרשים שלוש וחמש שעות נסיעה, שלמעשה אמורים להתארך הרבה יותר אך סרגיי זוכה ללמדינו קפיצת הדרך מהי. מן הסתם ניצוץ הוא מנשמת 'אלכסיי בעל עגלה', או שנשמת סוסו של אלכסיי התגלגלה בו. כך או כך, הוא דוהר 18 שעות ביום בלי לנוח, במהירות של 150 קמ"ש, כאשר חוקי התנועה אינם נחשבים אפילו כהמלצה עבורו. בכבישים הארוכים והחד מסלוליים הוא נצמד בצורה מסוכנת, עוקף מימין ומשמאל היכן שרק אפשר, קו לבן אינו חוסם ואור אדום אינו עוצר. זהו מנהג המקום באוקראינה שאת שולי כבישיה מעטרים זרים של פרחים, שהונחו רק לזכר ההרוגים האחרונים בתאונות הדרכים.

בשלב מסויים עוצר אותו שוטר חמוש באקדח לייזר. השניים מחייכים אחד לשני, צועדים לירכתי הטנדר שם מחליפים 20 'גריבנות' ידיים, וכעבור דקה הטנדר נשלח לדרכו. אנו לומדים כי קיים תעריף לרכב גדול, ותעריף נמוך יותר (12 גריבנות – שווה ערך ל12 ש"ח) שאותו משלמים לשוטר התופס אותך בעבירת תנועה, חמורה ככל שתהיה. כוחו של התשלום גדול והוא מבטל את הדו"ח עוד לפני שנכתב.

עיניו של רי"מ בולשות לכל עבר. הוא מכיר את השטחים העצומים כעל כף ידו. בכל כפר הוא ביקר בעודו תר אחר סממנים יהודיים, וכשמצא כאלו בכפר או במסגרת מחקריו על יהדות אוקראינה – מחקרים הממלאים ספרים עבי כרס – הוא מחפש את שרידי בית העלמין ופועל לשפץ את המקום. "בכפרים השתמרו בתי העלמין" הוא אומר. "הכפרים לא התפתחו, בית העלמין גם היה ברוב המקרים מרוחק מהכפר ומה שקרה הוא שהמצבות כוסו עפר או שבמקרה  הגרוע נטלו הגויים את המצבות והשתמשו בהם לבניה. אך בערים המצב גרוע יותר. שם, עם התרחבותה של העיר הולאם שטח בית העלמין, הקברים נעקרו, העצמות הושלכו, ולבית הקברות אין זכר". בערים יש לרי"מ שיטה אחרת: הוא מציב מצבה, כעין אנדרטה, במרכז המקום שהפך לשכונת מגורים ובה מפורטות קורות המקום. כאן שכן בית עלמין יהודי, שבו היו קבריהם של גדולי עולם אלו ואלו.

אחד מאותם מקומות הוא בסטרי. במקום זה שכן בית העלמין שבו נחו כבוד בין השאר בעל 'הקצות', מהר"י ענזיל (שויתר על רבנותו כאשר הגיע הנתיבות לעיר), בעל ה'נתיבות', וכן רבי יצחק אייזיק מכפר ספרין – אבי שושלת  אדמור"י בית קאמרנא. המקום נחרש לחלוטין ועליו נבנו בנייני מגורים רבי דירות. פרט למצבה המפוארת שהקים רי"מ במקום אין זכר לבית הקברות מצבות דומות הקים בטיסמניץ שם טמון הרה"ק ר' יעקב קאפיל חסיד, אביו של רבי מנחם מנדל מקאסוב ובעל תפילה בביהמ"ד של הבעש"ט, שם הוקם מפעל גז על שטח בית העלמין. המצבות מוקמות באישור הראשות המקומית כאשר רי"מ דואג לאישורים הן במשרדי הממשלה והן ברשות המקומית.

אך אנו עדיין בשפיטובקא. גם כאן שכן בית הקברות היהודי במרכז העיר, ובימי הקומוניסטים נגזר דינו להיעקר כאשר המקום יועד להקמת בנייני פאר, בהם תחנת המשטרה המקומית השוכנת בטירה מרשימה. בשעתו, ניתן היתר ליהודים המקומיים להעביר את קרוביהם לבית העלמין החדש, כאשר בין המתים שהועברו מבית הקברות הישן – כך פורסם – היו עצמותיו של הרה"ק רבי פינחס מקאריץ אשר חי בשפיטובקא ושם מנוחתו כבוד.

ואכן, במרכז בית הקברות החדש התנוססה לה מצבתו המחודשת של רבי פינחס מקאריץ, עליה נכתב שקברו הועבר מביה"ח שנחרב. רי"מ הגיע גם לכאן וכדרכו החל עורך בירורים. בירוריו הובילוהו לאשה קשישה, שהתגלתה כבתו של האיש שהעביר במו ידיו את קברו של ר"פ מקאריץ. רי"מ מתחקר אותה וזו מספרת כי "אבא הושיב אותי על העגלה שעליה העמיס את המצבה החדשה שהכין לר"פ מקאריץ, ואשר אותה הציב בבית החיים החדש. שאלתיו מדוע הוא מעמיד מצבה ואינו מעביר את הקבר עצמו, ואבא ענה כי להעביר את גופו של הצדיק הוא חושש, אך לפחות שידעו הדורות הבאים כי בעבר חי, פעל ונקבר כאן הצדיק..." כך נשאר הקבר במקומו, ואילו בבית החיים החדש התנוססה לה מצבה מפוארת שהכריזה "פה נטמן רבי פנחס מקאריץ"...

לאחר התייעצות עם אחד מגדולי הדור ולאחר בדיקה מעמיקה ועדויות זקני המקום, התברר כי אכן, בבית הקברות החדש קיימת מצבה בלבד וקברו של הרה"ק מקאריץ נותר בבית הקברות הישן" והוקם אוהל על יסודות האוהל הישן.

אגב, הרב גבאי מבהיר כי היה זה מנהג נפוץ בעבר, שבו הוצבה בביה"ח מצבה לזכרם של גדולי ישראל שחיו בעיר  על אף שהם לא נקברו בה. במקומות רבים מוזכר במפורש כי הרב חי במקום זה, אך היו שטעו ורשמו "פ"נ" בעוד שהרב לא נקבר בעיר זו כלל. בימים אלו שוקד הרב גבאי על גילוי קברו של צדיק ידוע שעל פי הידוע הוא טמון בצרפת, שם גם מתנוססת מצבה לזכרו, אך לרי"מ הוכחות כי גופו טמון למעשה ביוון. בקרוב, הוא מאמין, תיחשף המצבה ובכך יעלמו הספיקות. ויש גם מקרים שבהם המצבה הוצבה מראש שלא במקומה: "על גבי קברו של המלבי"ם בקייב לא הוצבה מצבה אלא בריחוק מקום. הסיבה: החשש מהמשכילים שבהם לחם המלבי"ם, כך שמיקום הקבר טושטש בכוונה תחילה"...

בשפיטובקא, על כל פנים, הלך רי"מ ורכש את כל שטח בית החיים שנותר לפליטה במרכז העיר. במאמצי על הצליח, כאמור, לגלות את מקום קברו המדוייק של ר' פנחס מקאריץ, עליו הקים אהל בנוי לתלפיות, על יסודות האהל הישן. מאחר והאהל ממוקם במרכז העיר, הציבה העיריה דרישות להקמת מבנה מפואר, ואכן המבנה בנוי בהדר כאשר כיפת אבן עגולה מעטרת את ראשו ("שלוש פעמים בנה הקבלן את כיפת האבן עד שהתקבל הקימור הדרוש"). פרט לכך רכש את המגרש הסמוך על הבית אשר בחצר, ומאחר ומדובר במרכז העיר לא הסתכמה הרכישה בפרוטות. 50,000 דולר טבין ותקילין שולמו עדי קמה חלקת השדה והבית אשר בה לרי"מ למקנה.

כי זה מעשה ר' ישראל מאיר גבאי: הוא נוהג לרכוש את שטחי בתי העלמין, את ציוני הצדיקים והשטחים סמוכים להם, ומאחר והחוק האוקראיני מאפשר מכירת שטח רק כאשר במרכזו עומד בית – עליו לשים עין על בית ולרכוש אותו ואת סביבותיו. (מחקתי) אך תאבונו אינו יודע שבעה. ("למעלה מ2000 בתי עלמין מפוזרים בכל רחבי אוקראינה", הוא אומר, "כמה מתוכם שוקמו, כמה עשרות?"). את בית הקברות הוא משחזר כמיטב יכולתו, כאשר מחשבה רבה הוא משקיע בשחזור המיקום המדוייק של האהל על מנת שלא לפגוע חלילה בקברים הסמוכים וכזאת אסור שיעשה.  גם נוסח המצבה וצורתה נעשית בצורה הקרובה ביותר לנוסח המקורי, כאשר לרוב מסתמכים על תמונות או הנוסח המופיע בספרים.

ומה יעשה עם הבית? במקום זה יוקם בית 'הכנסת אורחים' שכמותו פזורים כיום ברחבי אוקראינה לעשרותיהם.

 

מחיים את נפשות החיים

 

לתושבי ארה"ק קשה להבין את נחיצותו של בית הכנסת אורחים, אך למי שזכה לחונן את קברי הקדושים באוקראינה ההסבר מיותר. במהלך ביקורינו באוקראינה אירח את חברי המשלחת רבה של לבוב, הרה"ג ר' מרדכי שלמה באלד שליט"א – חסיד קרלין העושה גדולות ונצורות במקום. (שהכנסת האורחים שלו ראויה לשבח מיוחד ואת פעולותיו הכבירות בהפצת יהדות מן הראוי אי מילים לתאר, כשאר האורות המאירים את אור היהדות ברחבי אוקראינה). הרב באלד סיפר לרבנים כיצד פגש את הרב גבאי והתוודע לפעולותיו, אך התקשה להסתיר את התרגשותו כשתיאר את אשר חולל עם הקמת בתי ה'הכנסת אורחים':

"לפני עשר שנים נסענו לוילעדניק, ביום היא"צ של הרה"ק רבי ישראל דב בעל "שארית ישראל" זי"ע הטמון במקום. היה זה בעיצומו של החורף, השלג נערם על הכביש ואנו מצאנו את עצמנו לא פעם יורדים מהרכב על מנת לגרוף את השלג שהצטבר בדרך ולא איפשר לאוטובוס לנסוע. הגענו לוילעדניק אחרי נסיעה של קרוב לעשר שעות, עייפים, סחוטים ורטובים עד לשד. אך כאשר באנו למקום לא תמה מסכת התלאות. פעם אחר פעם השתטחנו מלוא קומותינו בבוץ, נפלנו לשלוליות מקפיאות, בקושי ניתן היה להגיע אל הקבר ולומר קפיטל תהלים. על הדלקת נר לא היה מה לדבר".

"חולפים שנים ואנו נוסעים שוב לוילעדניק", ממשיך ומספר הרב באלד. "אני מגיע לבית החיים ולא מאמין למראה עיני. שביל מתוחזק היטב מוליך לעברו של אהל מפואר, והאהל מואר באור יקרות – לא מבין איך חובר לחשמל באיזור השומם – מוסק היטב כאשר החום הנעים מגרש את הקור המקפיא. במבנה סמוך ניתן לנוח מהרך הארוכה, ללגום כוס תה חם ומשיב את הנפש. עבור היהודים שהיטלטלו במשך שעות בדרכים אין 'תחיית המתים' גדולה מזו"...

כיום זרועים בתי הכנסת אורחים שכאלו על פני בתי החיים הרבים באוקראינה. בלי להזכיר את בית ההכנסת אורחים שהוקם במזיבוז (שם היא ממלכתו של ר' ישראל מאיר, פרטים במסגרת), הרי שבבתי הכנסת אורחים אלו ניתן לפגוש בכל מקום. בברסלב (ליד קברו של ר' נתן), באומן, בוילדעניק, באניפולי (שם מוקם לצד בית החיים מבנה בן שתי קומות, שיכלול גם מקווה טהרה בהתאם לצוואת המגיד שלא יעלו על ציונו מי שלא טבל קודם לכן), בבעלזא בכלל הוקם בעזרתם של חסידי בעלזא מבנה מפואר שבניין הסיים האוקראיני מחוויר לעומתו. עתה נרכשו מבנים גם בפולנאה, בשפיטובקא וב---. בכל מקום שכזה ניתן יהיה ליהנות מחדר תה ומטבח, מאפשרות ללון, לטבול במקווה, ומה שחשוב ביותר – ליהנות משירותים תקניים.

בכפרי אוקראינה, שם המקומיים אינם מכירים את המתקן שאין בית במערב שלא מצוייד בו, שירותים הראויים לאדם הינם בגדר דמיון. כשהגענו לאחד מהכפרים הציע לנו הגוי המתחזק את בית החיים להיכנס לביתו, שם הקים חדר מיוחד לשימושם של המתפללים. הגוי דאג להבהיר מראש שהביקור כרוך בתשלום, 'וואן דולר', אך כאשר רק התקרבנו למקום הצליח הריח העז להבריחנו. גם אם היה משלם מאה דולר לא היה לו סיכוי...

מסיבה זו מקים רי"מ הכנסת אורחים מאובזרים היטב בכל מקום. לא פעם מתעוררות שאלות הלכתיות, ולשם כך נדרשת הכרעתם של הרבנים. בשפיטובקא, למשל, יוקם בית ההכנסת אורחים בבית שנרכש ואשר עומד על גבי השטח ששימש בעבר כבית הקברות. בעצם הסבת הבית להכנסת אורחים אין בעיה הלכתית, אך חפירת תעלת הביוב בשטח בית הקברות אינה אפשרית ח"ו, כמובן. מסיבה זו יש להקים מבנה מוגבה כך שהצינור יעבור על גבי הקרקע ולא מתחתיה. מאחר והמים העוברים על הקרקע ולא מתחתיה נוטים לקפוא בחורף האוקראיני, יש למצוא פתרון שישומו יהיה מורכב ויקר.

אך זו אינה המטרה היחידה. למעשה אנו מזהים בה שיטה שהוכיחה את עצמה.

מאז ומתמיד התמקד הרב גבאי בהקמת 'אהלים': כאשר הוא חושף בית קברות, הוא מנסה ראשית לאתר בה קבר של צדיק ומפורסם בישראל ולהקים עליו אהל. השיטה גררה לא פעם ביקורת שכן יש שטוענים כי במקום להשקיע באהל, עדיף להתמקד בשיפוץ ביה"ח עצמו וגידורו. אך טעמו ונימוקו עמו:

"כאשר מתגלה בית עלמין יש לפעול להציל את הקיים. גידור בית החיים מהווה מטרה עליונה, אך הקמת הגדר עולה הון, לפעמים מדובר ב50 עד מאה אלף דולר שאינם בנמצא. עד שאגייס את הסכום ימשיכו המקומיים להתנכל לבית החיים, הפרות ימשיכו לרעות בין המצבות (מראות שהיינו עדים להם בביה"ח בסידליקוב – שם התגורר הדגל מחנה אפרים, בקונסרטין ישן – שם גילה רי"מ את קברו של ר' דן מרדוויל, החתן של 'החתונה מאוסטילא', ועוד), הילדים ישחקו בכדורגל במגרש רחב הידיים (כפי שראינו במו עינינו בסלאויטא), או שהמצבות ישמשו לריצוף פתחי הבתים (תופעה נפוצה). מסיבה זו אני מקים בראש ובראשונה 'אהל'. עתה, כאשר נודע על קדוש הטמון במקום מגיעים יהודים לאהל, והגויים שחשים בתכונה מזהים את הפוטנציאל והם פועלים בעצמם לשקם את המקום. השיטה הזו בדוקה ומנוסה".

דוגמאות? הן רבות. אוסטראה היא דוגמא בולטת. באוסטראה נעקרו כל מצבות בית החיים והמקום הפך לפארק במרכז העיר. לפני כעשרים שנה דאג רי"מ להקים במרכז הפארק מצבת אבן ענקית שדיווחה על 'שינוי היעוד' שעבר הקרקע, וכי במקום זה טמונים גדולי עולם. מכל הקברים שנעקרו השתמר רק מקום קברו של המהרש"א, (מחקתי) וכן רבי ייבי מאוסטרהא.

על קברו של המהרש"א הוקמה מציבה, מאחר והיא סבלה מהתנכלויות תכופות של השייגצים המקומיים נבנה אהל מאבן מסורג בסורגי ברזל. וראו זה פלא: ככל שהחלו יהודים לנהור למקום כך הלכו התקפות השייגצים והם פסקו. הרשות המקומית השקיעה בטיפוח המתחם וכאשר ביקרנו בו יצא ר' ישראל מאיר לגמרי מכליו. תושב מקומי דיווח לו כי לאחרונה החלו הצבא האוקראיני והשכנים להחזיר מצבות שנלקחו מהמקום והם משיבים את הגזילה אשר גזלו. בעינינו ראינו ערימות של מצבות שנחו עד עתה בבסיס סמוך ובבתיהם של הגויים, ועתה הן הוחזרו והונחו במה שהיה בעבר בית הקברות היהודי.  

זו השיטה. בסטנוב גילינו בית קברות הממוקם על מדרון ("לא פעם הקצו המושלים רק את המדרונות הפונים לנהרות לבית הקברות היהודי מאחר ולשטחים אלו לא היה במילא ביקוש. ברבות השנים נסחפו הקברים למים ואין כמעט זכר לקברים למעט מצבה פה ושם"). ההר הולך ומידרדר, הקברים נחשפים ועצמות המתים מתגוללים בבזיון על פני האדמה, וביה"ק בסכנת קריסה תמידית. במצב הקיים, שבו נסחפים הקברים והבהמות הרועות בין הקברים מכלות בו כל חלקה טובה, נראה שתוך זמן קצר ימחה בית הקברות לחלוטין.

רק המחשבה הזו מצליחה לערער את שיווי משקלו של רי"מ: "אתם יודעים מי טמון בסטנוב, אלו גדולי עולם?" הוא אומר ומצביע על האהל עשוי הברזל שהקים על קברו של רבי יוסף בלוך, מח"ס גנזי יוסף, אבי שושלת בית נדבורנא, ותלמידו של הבעש"ט הק' ולאחר מכן של ה'מגיד'. במקום זה טמון גם רבי ישראל חריף מח"ס תפארת ישראל. על פי המצבות הגבוהות בעלות הכיתוב הצפוף ניכר שבחלקה זו נטמנו גדולי עולם נוספים ועתה הם נתונים למשיסה.

כיום, לאחר שהוקם האהל ורי"מ דואג לפרסם את מיקומו של ביה"ח, פוקדים יהודים לעתים קרובות את סטאנוב. תקוותו שאולי יתעורר אחד מצאצאי הצדיקים הטמונים בהר והוא יעמיד את הסכום הדרוש בכדי לצקת בטון שיעצור את הסחף – סיפור של קרוב למאה אלף דולר. שיטת האהלים, בכל מקרה, הוכיחה את עצמה בבתי עלמין רבים כאשר לדבריו "אין שמירה לבתי עלמין אלא בפקידתם": כאשר מגיעים יהודים להשתטח על הקברים, מכירים הרשויות בחשיבותו של המקום, השכנים תורמים את חלקם בשימור, וכך ניתן להביא לכך שמנוחתם של הישנים במקום לא תופרע.

 

המשימה הולכת ומסתבכת

 

למראה בתי הקברות שעברו תהליך של שיפוץ מאסיבי, האהלים ובתי ההכנסת אורחים המוקמים כפטריות אחרי הגשם כשהם מתנוססים בפאר, מתוחזקים בקביעות ומטופחים ביד אוהבת – אי אפשר שלא להסיק כי מי שהקים אותם לא סובל ממחסור מתזרים המזומנים. במהלך השנים (למעלה מעשרים וחמש שנה שהרב גבאי 'במקצוע') נראה שעלה בידו לחשוף מרבצים עשירים שמסייעים לו לממש את הפרוייקטים הרבים ששמו חתום עליהם, בכל רחבי אירופה החל מאוקראינה, רוסיה, וכלה בהונגריה, צרפת, פולין, שוויץ, כשבדרך ניכרות טביעות אצבעותיו גם במצרים, אפריקה, ואפילו בירדן (מי, נראה לכם, עמד מאחורי גילוי מחדש של קבר אהרן הכהן ב'הר ההר', והעלייה לקברו?). רק השהות שעשינו לצידו הצליחה לפצח את הסוד: אין מרבצים ואין מזומנים. מה שיש ובריווח, אלו החובות המסתכמים בסכומי עתק והם משתרגים על צווארו כעול מכביד.

את פעולותיו החל רי"מ גבאי דווקא בישראל. תקופה התגורר בצפת, שם נחשף לעזובה השוררת בקבר האר"י. אז, בעידן שלפני תופעת הח"י רוטל והנסיעות לפולין, לא היתה עדנה לקברי הצדיקים והאברך הצעיר שהתהלך בבית הקברות בצפת עשה את מה שלא עשו הגופים הממשלתיים והוא פעל בדרכים משלו לשפץ את בית החיים העזוב, והדליק נר תמיד על קברו. מאז נשאב לתחום ושוועתם של קברי הצדיקים לא נתנה לו מנוח. המחקרים שערך בכוחות עצמו אודות קברי הצדיקים בגליל ואפילו בדרום ("יש הרבה בדרום", הוא אומר, "אלא שהם נשתמרו פחות מהגליל עקב העובדה שהדרום היווה ציר מרכזי לבאים מחו"ל לארץ") התרחבו וגלשו לארצות אירופה. מאז הוא שם.

בשנים הראשונות המשימה היתה קלה. בשנים שבהם בשביל 'וואן דולר' יכולת לרכוש גם את שדה התעופה בקייב על כל מטוסיו, הכל נראה אחרת. גבאי התהלך בכל רחבי רוסיה ואוקראינה כמוכתר הכפר. הקרקעות נרכשו במחירים מגוחכים, אהלים מפוארים נבנו בכמה אלפי גריבנות, והמקומיים הסכימו לטפח את ה'מוסדות', לתחזק ולשמר, תמורת משכורת שנתית שלא עלתה על 50 דולר. היום הכל נראה אחרת.

נכון שהכלכלה האוקראינית אינה במטיבה, אך התמ"ג לנפש נמצא בנסיקה מתמדת. המטבע האוקראיני התחזק בהרבה והדולר כבר לא מדבר כמו פעם. במצב הזה כל יום שעובר לא מטיב עם הקברים שהשנים שעברו עליהם ותלאותיהן לא עשו להם טוב. כיום, עלות בניית אהל בכפר נידח אוקראיני מתקרבת לעלויות בישראל, שלא לדבר על בניה במרכזי הערים שם הפכו הקרקעות לנכסים נדלניים מניבים, כאשר חברות בינלאומיות (ביניהן אפריקה ישראל) שמו עליהן עין והם מקימים בהן שכונות מגורים יוקרתיות בהיקפי ענק. בפולין והונגריה בכלל גאולת קרקעות ובניה אינה באה ברגל. שם דהרה הכלכלה קדימה והעלויות שם גבהות בהתאם.

זו הסיבה שפה ושם אנו מגלים אהלים שבנייתם נעצרה. השיטה הנוכחית של הרב גבאי היא בניית אהל פתוח מצדדיו, ללא גג, כאשר עם קבלת המימון בהמשך (בעיקר מצד צאצאי או תלמידי הצדיק הטמון במקום) הולכת הבניה ומתקדמת. גם בתי 'הכנסת אורחים' מצפים למימון שיביא לפתיחת שעריהם. באניפולי נעצרה הבניה ואילו בשפיטובקה ובפולנאה שיפוץ המבנים טרם החל.

ויש גם הפרעות מצד גורמים מבית ומבחוץ. לא מזמן הגיע רי"מ לעיר המחוז חמלניצקי, שם הניח מצבת שיש מפוארת על גבי השטח ששימש את בית העלמין היהודי בעבר, והנה אין מצבה. "שפשפתי עיניים" הוא מספר, "המצבה שקלה טון, עלתה אלפי דולרים, והיא נעלמה כאילו בלעתה..." התברר כי כמה גויים אנטישמים לא רוו נחת מהמצבה המתנוססת במרכז העיירה, והם הביאו באישון ליל מנוף שעקר את המצבה. "ברשותי היו כל האישורים הנדרשים מצד העיריה", הוא אינו מניח מצבה ללא אישור ומיומנותו העיקרית מתבטאת ברכישת ליבם של השלטונות המקומיים עמם יש לו קשרים הדוקים. "אך זה לא עזר. המצבה נעלמה". בסמבור הוא מתמודד עם בעיה קשה יותר: הכמורה המקומית סבורה שבקבר האחים במקום טמונים גם נוצרים, והיא העמידה צלב ענק על גבי קבר האחים. על פי האמונה הנוצרית אין לעקור צלב, כך שהבעיה כפולה ומכופלת.

על הבעיות 'מבית' לא נרחיב את הדיבור, אך הן קיימות. לא פעם דווקא ידי הקהילה היהודית הם שעומדים בדרכו. לא מחפשים לעורר את איבת התושבים והם מעדיפים שבית העלמין ישאר כפי שהוא. אך כל הקשיים אינם מרתיעים. כאשר רק נודע לו על קבר אחים נוסף שמתגלה, כאשר הוא מצליח לחשוף שרידי מצבה של צדיק, אין מקום לא לשיקולים ולא לחשבונות. המצבה תוקם גם תוקם, ואם הרשויות ידרשו להקים מבנה מסוגנן שישתלב עם הסביבה – הדרישה תתמלא ללא פקפוק.

והם מתגלים, ובכל יום. כאשר צעדנו לצידו במשעולי בית החיים בקונסטנטין ישן, במקום שם נחשפו לאחרונה כמה קברי צדיקים נודעים, צעדו לצידנו כמה מבקרים שנראה כי גילו עניין במצבות הישנות. בירור קצר העלה שמדובר בשלושה קרובי משפחה, האחד מרמת גן, השני מארה"ב והשלישי מתגורר עדיין בעיירה הסמוכה. הם למדו יחד ועתה יצאו ל'מסע שורשים' בבית העלמין הסמוך שפעיל עד היום. בדרכם הגיעו לבית העלמין הישן, וכאשר שמעו על קורותיו של בית העלמין הצביעו על גבעה סמוכה – "שם", אמר אחד מהם, "יש קבר אחים שבו נקברו כל יהודי העיירה שנורו בידי הנאצים. סבתא עוד הראתה לי את המיקום המדוייק". העניין הועבר כמובן מיידית לטיפולו של רי"מ.

באחד הימים התהלך ר' ישראל מאיר ברחובות העיירה בוטשאטש. קשישה מקומית שפגשה בו קראה לו הצידה וגילתה בלאט את סודה. היא יהודיה, בימי השואה נמלטה מהגיטו בדמות נוצריה. קרוב לחמישים שנה שהיא נוצרת את סודה, כאשר גם בעלה הגוי אינו מודע לכך שאשתו בעצם ז'ידובקה. מסר אחד היא ביקשה להעביר: מחוץ לעיירה, בין עצי היער, קיים קבר אחים ענק לתוכו הושלכו אלפי יהודי העיר שנורו ביום אחד. היא ראתה זאת בעיניה. בהכוונתה התגלה המקום וכך, חמישים שנה אחרי שנרצחו בדם קר, זכו לפחות המתים שמקום קברם לא נשכח וגלעד הוקם לזכרם.

 

חוזרים אל העבר

 

הרה"ג ר' חיים אלעזר שיינברגר, שהכיר את פעולותיו של הרב גבאי ברחבי אירופה, נחשף גם לקשיים הרבים עמם הוא מתמודד. בהשראתו הוקמה ועדת הרבנים בה חברים מלבדו הרבנים הגאונים, הרה"ג ר' חיים יהודה רבינוביץ  והרה"ג ר' מאיר סירוטה, הרה"ג ר' אברהם יהושע ביק מרבני התאחדות הרבנים דארה"ב וקנדה (שאביו היה רבה האחרון של מזיבוז) והאדמו"ר מסקאליע מארה"ב,, במטרה ללוות את העשייה הנרחבת החוצה גבולות מדינות ויבשות. בביקורם האחרון, למשל, הם גילו כי 'אהל הכהנים' בוילעדניק לא נבנה כתיקונו, וכי הכניסה לכהנים אסורה למבנה. ואין זהו התיקון היחיד.

"אך המטרה העיקרית של הרבנים, לבד מהליווי ההלכתי, היא לסייע להרב גבאי בפעולותיו", קובע הרב שיינברגר. "מדובר באדם שקיים בעצמו את מאמר חז"ל 'במקום שאין אנשים היה איש', כאשר רק בזכותו זוכים ציוני הצדיקים לשיקום והם אינם נמחים מעל פני האדמה. החובה המוטלת על כל מי שזכרם של הצדיקים הטמונים באדמת אירופה יקר בעינו - היא לסייע לו היכן שרק אפשר".

והאמת, שמי שיוצאים נשכרים משיפוץ הקברים הם הפוקדים את קברי הצדיקים בעצמם. קברו של הצדיק אמנם ניצל מחילול, אך אין ספק שמי שזכה לפקוד את הקברים, לראות את בתי המדרש בהם חיו ואת האהלים בהם נטמנו, עושה טובה לעצמו. יש בכוחו של המסע אל העבר לשנות את המבט, ועל כך בהחלט שמגיעה לר' ישראל מאיר 'יישר כח'...

משלחת הרבנים בקונסטנטין-ישן
משלחת הרבנים בקונסטנטין-ישן
אהלי צדיקים
מימין לשמאל: הרב סירוטה, הרב שיינברגר, יו"ר אהלי צדיקים הרב גבאי והרב רבינוביץ בקמינקא
מימין לשמאל: הרב סירוטה, הרב שיינברגר, יו"ר אהלי צדיקים הרב גבאי והרב רבינוביץ בקמינקא
אהלי צדיקים
הרבנים בבית הקברות בקוריץ
הרבנים בבית הקברות בקוריץ
אהלי צדיקים
הרב גבאי מתדרך את הרבנים על עבודתו בלנטשנא
הרב גבאי מתדרך את הרבנים על עבודתו בלנטשנא
אהלי צדיקים
ועד הרבנים במירופול
ועד הרבנים במירופול
אהלי צדיקים
הרבנים על ציון המהרש"א באוסטראה
הרבנים על ציון המהרש"א באוסטראה
אהלי צדיקים
ועד הרבנים שומע על פעילות "אהלי צדיקים" בפולנאה, סמוך לאהל בלע התולדות ורבי לייב מוכיח
ועד הרבנים שומע על פעילות "אהלי צדיקים" בפולנאה, סמוך לאהל בלע התולדות ורבי לייב מוכיח
אהלי צדיקים
הרבנים בשטח בית החיים בסלוויטה, שהפך היום לשטח משחקים...
הרבנים בשטח בית החיים בסלוויטה, שהפך היום לשטח משחקים...
אהלי צדיקים
הרבנים בסטניסלב. בצד ימין: רבה של סטניסלב
הרבנים בסטניסלב. בצד ימין: רבה של סטניסלב
אהלי צדיקים
ועד הרבנים בשיחה עם רבה של סטניסלב
ועד הרבנים בשיחה עם רבה של סטניסלב
אהלי צדיקים