אהלי צדיקים
English
ב"ה יום חמישי , ז' כסלו ה'תשע"ט , 15/11/2018
כתבו עלינו

היהודי שחזר מסוריה

אברהם גרובייס, המודיע / א' אייר ה'תשס"ח
עיתון המודיע, ערב שבת פרשת קדושים, בדיווח נרחב על נסיעת יו"ר אהלי צדיקים, הרב ישראל מאיר גבאי, לסוריה. כתבה ראשונה.

בעוד שאולמרט מגשש שיחות שלום עם סוריה השכנה – הרב ישראל מאיר גבאי טס על הקו ישראל-פריז-דמשק, נפגש עם ראשי הקהילה היהודית במקום ודואג לטיפול בקברות הצדיקים שבסוריה * היהודי הראשון שהסתובב ברחובות דמשק עם מגבעת לראשו וחליפה שחורה בעיר הנותנת מחסה רשמי לחאלד משעל ובכירי החמאס * אבל באותה מידה הנשיא אסד מכבד את הקהילה היהודית  * והם טוענים כי סוריה היא לא איראן שהסכסוך שם הוא לאומני-דתי. בסך הכל יש לו סכסוך טריטוריאלי עם ישראל * הרב גבאי בשיחה ראשונית ובלעדית ל'המודיע' מספר שיש לו עוד הרבה מה לעשות בסוריה

 

אברהם גרובייס \ המודיע

 

למרגלות הגולן פרוסה גדר המפרידה אותנו מיהדות מפוארת בת אלפי שנים – יהדות סוריה. ההיסטוריה היהודית שזורה שם עמוק עמוק, עוד מ"ארם צובא" וארם נהריים, בת כנסת שעומד על תילו עוד מתקופת בית ראשון, המקום המקובל ששם משח אליהו הנביא את תלמידו אלישע הנביא – ועד הדורות האחרונים –קברו של רבי חיים ויטאל, קברו של אבי השושלת לבית משפחת אביחצירה, ביתו המפואר של השר ר' חיים פרחי שהשתדל למען אחיו אצל השלטונות ועוד.

 

גם הקהילה היהודית בסוריה היתה תמיד חיה ותוססת. היו לה תקופות קשות יותר וקשות פחות, אך תמיד היו בה חיי קהילה שוקקים, בתי כנסיות מלאים מתפללים, שווקי מסחר מלאים וגם קשרים חמים עם השלטונות. בשנים האחרונות, מאז שאסד האב התיר ליהודים לעזוב את המדינה, התדלדלה הקהילה אך עדיין נשארו שם – לצידנו, מאחורי הגדר – אותם אלו שלא הסכימו לעזוב לאנחות את אותה שושלת מפוארת. מי יודע אולי בעתיד הקרוב יפתחו השערים וכולנו נוכל לפקוד את המקומות הקדושים הללו...

 

אבל עד אז. בינתיים החוק הישראלי אוסר על יהודים אזרחי ישראל לבקר במדינה עויינת וסוריה נחשבת ככזאת. הישראלים הבודדים שביקרו באחרונה בחשאי ובהיחבא בסוריה, הובלו אחר כבוד לחדרי החקירות של השב"כ. אבל לא כמוהם – הרב ישראל מאיר גבאי. הוא לא עשה זאת בהיחבא (אם כי בחשאי). הוא סובב ברחובות דמשק בלבושו האותנטי. המגבעת הירושלמית לראשו, תחתיה ה'יארמולקע' הלבנה. כמובן מלבוש העליון החסידי והגרביים המתוחות עד הברכיים בתוך המכנסיים. וה'פאות' מפוזרות – בדיוק כמו שהוא כאן – בישראל.

 

אישורי הויזה   

 

הכל החל מיד עם חזרתו של הרב ישראל מאיר גבאי מתימן לפני כחודשיים. גם זו מדינה עוינת את ישראל וגם לשם נכנס הרב גבאי עם דרכונו הצרפתי וזכה להעמיד מצבה על קברו של רבי אבא שלם שבזי זיע"א (כפי שדווח אז לראשונה ב'המודיע'). מיד כשחזר החליט שהיעד הבא הוא הקמת ושיפוץ המקומות הקדושים בסוריה השכנה. 

 

אך השגת אישורי הויזה הסורית לא צלחה בקלות. לאחר שניסה שוב ושוב לקבל אשרת כניסה לסוריה נזדמן לו האדם הנכון ליצירת הקשרים המתאימים כדי להגיע לסוריה. הר"ר אברהם חיים שליחו של הגר"ש עמאר לטורקיה. אולם, גם אז קבלת האשרה ארכה עוד כחודשיים שבהם ניסה הרב גבאי מספר פעמים לקבל ויזה למדינה דרך הקונסוליה הסורית בפריז, וללא הועיל.

 

באחת הפעמים כאשר הגיע הרב גבאי לקונסוליה הסורית בצרפת, ניגש אליו אחד מעובדי השגרירות ושאל אותו למטרת נסיעתו. משסיפר לו הרב גבאי על מטרת הנסיעה, נטל העובד את דרכונו ואמר לו שהוא יחזור אליו. הרב גבאי עמד נבוך ולא ידע את הבאות – אך לא איש כגבאי שיתרגש מכך. המאורעות והמצבים השונים בחייו כבר לימדוהו שלא הכל מגיע בקלות – אך מה שבאמת רוצים, מגיע לבסוף. והוא, הלוא רוצה הוא באמת לדאוג לשיפוץ המקומות הקדושים בסוריה.

 

כאשר חזר הרב גבאי לשגרירות לקבל את דרכונו בחזרה, קיבלוהו שם בכבוד גדול. הוא הופתע לשמוע מאנשי השגרירות שלא רק שהכינו עבורו את הויזה המיוחלת, אלא שאף אין הוא צריך לשלם עליה. בקונסוליה ידעו לספר לו שהוא קיבל ויזה כ'רב'. וככזה אין הוא צריך לשלם על הוויזה. אז יצר הרב גבאי – באמצעות הרב אברהם חיים – קשר עם ראש הקהילה היהודית בדמשק, כדי שיעזרו לו בהכנות לנסיעה.

 

הקהילה היהודית שקיבלה את הרב ישראל מאיר גבאי כאורח הקהילה, דאגה שאף יוצמד לו שוטר סורי-מקומי לכל אורך סיורו במדינה שיעזור לו, ואף יגן עליו בשעת הצורך. דבר  המוכיח את הקשרים הטובים שבין הקהילה היהודית הסורית לבין הממשל של אסד האב והבן.

 

סוריה והיהודים

 

כדי להבין טוב יותר את יחסו של אסד לקהילה היהודית היום, יש לחזור שישים שנה אחורה ויותר. החלטת האו"ם על תכנית החלוקה בכ"ט בנובמבר 1947, הרגיזה מאוד את הערבים בישראל ובעולם הערבי. הערבים בפעולות מחאה ואיבה כנגד היישוב היהודי בארץ ישראל. אך לא רק בארץ - גם במדינות ערב החלו התנכלויות ליהודים.

 

כך קרה גם בעיר חאלב, שבה הייתה לתנועה הערבית הלאומית השפעה רבה: בתי הכנסת שבחאלב, וביניהם בית הכנסת הקדמון, הועלו באש ונשרפו. אך מהעדויות שנאספו באותה תקופה עולה, כי במהלך מאורעות אלה כתר "ארם צובא" הושחת, חנויות יהודים נשדדו ורכוש היהודים הוחרם, אך לא היו פגיעות בנפש בקרב יהודי הקהילה בחאלב, שהסתגרו בבתיהם מפחד הפורעים במשך שלושה ימים.

 

חכם משה טוויל, היה הרב הראשי של קהילת חאלב, והוא גר מול בית הכנסת וראה מביתו את המתרחש. את עדותו נתן ביום י"ז בחשון תשי"ט: "… ההכרזה על [תכנית] החלוקה היתה ביום ו'. ביום א' לא הציקו לנו אלא הכריזו לסגור כל העיר ולשבות. והיהודים קיבלו על עצמם שלא לצאת מפתחי בתיהם... בצהריים התאספו גויים רבים ליד בית הכנסת ומכריזים 'פלסטין בִּלאדנא ויהוד כִּלאבנא – (פלסטין ארצנו ויהודים כלבינו) והצבא מחריש. אחרי הצהריים התנפל ההמון על בית הכנסת והרס, והצבא מסייע להם... אחר חצי שעה נשרף הכל. הוציאו 40 ספרי תורה בחוץ ושרפו בחוץ בנפט ובשמן..."

 

בשנת תשכ"א העיד דויד חזן, מבני הקהילה - ודבריו תורגמו לעברית בידי אלכסנדר דותן משגרירות ישראל בברזיל: "...ההפגנות, השריפות ומעשי ההרס בבתי הכנסת נמשכו רק יום אחד בלבד... ואף-על-פי כן נסגרו היהודים בבתיהם שלושה ימים רצופים ולא העזו לצאת מפתח הבית. עם פרוץ ההפגנות שבתה כל תנועת המסחר בעיר וכל החנויות במרכז המסחרי, של יהודים ולא-יהודים כאחת, היו סגורות במשך שלושה ימים... באותם שלושה ימים היו ערבים מכרים מבקרים את העד (דוד חזן) בביתו, מביאים לו מזונות ומספרים לו על המצב המתוח בעיר..."

 

לאחר המהומות הללו ותקופת הקמת מדינת ישראל בתש"ח עמד מספר היהודים בסוריה על 17,000 נפש. רוב היהודים התחילו לעזוב את העיר בשנים שלאחר מכן. בשנת תשל"ו התגוררו בעיר כ-2000 יהודים בלבד. קהילות יוצאי חאלב נוסדו במקסיקו, ארגנטינה, ברזיל, ופלורידה, ניו ג'רזי וניו יורק בארצות הברית. כמחצית הקהילה עלתה לישראל.

 

בסוריה נותרה קהילה יהודית קטנה מאוד, בת כ- 100 בני אדם בלבד, רובם מבוגרים, רובם לא נשואים. זאת לאחר שרוב יהודי סוריה עזבו את המדינה מאז התיר הנשיא האב, חאפז אל אסד, ליהודים לעזוב את גבולות המדינה בשנת תשנ"ב. ראש הקהילה היהודית בסוריה, אלברט קמאו, סיפר כי במהלך השנים האחרונות עזבו את סוריה כ- 4000  יהודים לישראל ולארצות הברית.

 

המעטים שנותרו בסוריה מתגוררים בבירה, בעיר הצפונית חאלב ובעיר קמישלי שבצפון-מזרח סוריה. לדבריו, לא עלתה בדעתו מעולם מחשבה לעזוב את חייו במדינה הערבית. "כאן נולדתי, התחנכתי וכאן אני עובד. יש לנו כאן את ההיסטוריה שלנו ואת האתרים הקדושים שעלינו לשמור".

 

ראש הקהילה אומר להרב ישראל מאיר גבאי כי יחסו של הנשיא אסד לקהילה היהודית כיום היא מצויינת. גם תושבי המקום נוהגים בהם בכבוד ובהערכה. ברור לו שהיריבות העמוקה של הסורים עם מדינת ישראל, לא הפכה למלחמת דתות או לאום, אלא ויכוח טריטוריאלי נטו. סוריה איננה מדינה אסלאמית קיצונית כמו איראן. שאיפתה של סוריה היא לא השמדת ישראל אלא השבת הגולן לידיים סוריות.

 

שיחזור ביתו של הנגיד רבי חיים פרחי שמשתרע על 6,000 מטר רבוע על ידי הממשל הסורי, היא העדות הטובה ביותר לזמנים אחרים טובים יותר בין העם היהודי לעם הסורי.

רבי חיים פרחי נולד בתקופת האימפריה העות'מאנית למשפחה יהודית מכובדת בדמשק ויש האומרים שאף היה נצר לבית דוד. באותה תקופה היתה סוריה חלק מן האימפריה. מושל דמשק היה האחראי בפני כס המלכות בטורקיה. שלטונו הקיף את כל האזור עד צפון ארץ ישראל.

 

במשך שנים שימשו בני המשפחה, ובהם אביו של ר' חיים פרחי, ר' שאול פרחי, כגזברים, שהם  שרי אוצר של נפת דמשק, ושימשו כמתווכים בין אנשי הקהילה היהודית ובין השלטון, ידוע כי סייעו להקל את עול המיסים מיהודי צפת. חיים פרחי שימש בתחילת דרכו כבנקאי של מושל דמשק ולאחר מכן כשר אוצר ויועץ חשוב.

 

הממשל הסורי היום רואה בבית הזה כחלק מהמורשת וההיסטוריה הסורית. הבית שהיה מעוטר בפסוקים ואמרות חז"ל, חציו נותר על תילו כמאז, וחציו משוחזר במלואו. לצורך כך הממשל הסורי נעזר ביהודי המקום ובמי מביניהם שיודע כתב אשורית.

 

הדרך לסוריה

 

הרב גבאי חי היום את סוריה כאילו גדל בה ולמד עליה שנים רבות. דיבורו קולח, אך אני נאלץ לקטוע אותו ולחזור מעט להתמקד במסעו האחרון.

 

לאחר שהוטבעה הויזה הסורית בדרכונו, הוא עוד חצה את נמל התעופה בן-גוריון פעמים רבות ליעדים שונים למטרותיו. בכל פעם שעבר במשטרת הגבולות, עלעול קצר בדרכונו צד את הוויזה הסורית. יהודי בעל חזות חרדית עם וויזה סורית?! הרב גבאי כמה פעמים בעת שובו ארצה. כל הסבריו על פעילותו הענפה לא הועילו.

 

ואז צץ במוחו הבזק של רעיון. הכתבה ב'המודיע' על תימן שהיתה באמתחתו הסבירה להם במשטרת הגבולות יותר מכל מיהו הרב גבאי. הם חייכו ושחררו אותו. הכתבה הצילה אותו מחקירות בישראל בכל פעם מחדש, ושמשה כהסבר על פעילותו בעולם ועל סיבת נסיעתו לסוריה. מאז הרב גבאי מסתובב עם 'המודיע' בכיסו לעת מצא. כעת נוספה לו גם הפרסום הראשוני על הנסיעה לסוריה.

 

את הדרך לדמשק הוא עשה על ציר תל אביב-פריז-דמשק. שם חיכו לו ראשי הקהילה היהודית עם ליווי משטרתי. גבאי שהוזהר מראש על ידי הקהילה שלא להסתובב בחוצות דמשק עם הלבוש החרדי הבולט – החליט שהוא לא מוותר על הלבוש. וזוהי הסיבה שהם כמעט ולא איפשרו לו לצאת מרכב הליווי ולטייל סתם כך בחוצות דמשק. רק גיחות קצרות וסיורים מודרכים במרכזים יהודיים, בתי כנסיות ובתי עלמין עתיקים.

 

הרב גבאי הביא איתו גם אוכל כשר ליהודי סוריה לכבוד חג הפסח. האוכל הגיע בשליחותו של הרב אברהם חיים, שליח הרב עמאר לטורקיה. גבאי הביא איתו מצות ומיץ ענבים ואוכל בסיסי לחג עבור יהודי סוריה. אבל יין שכידוע אסור על המוסלמים בגלל האלכוהול שיש בו, הוא כמובן לא יכל לספק להם. גבאי אומר שבסוף לא בדקו כלל במזוודותיו והיה יכול להכניס מה שרצה.

 

התוכנית המקורית שלו היתה לבקר בשבעה מרכזיים יהודיים ברחבי סוריה. לבסוף הספיק לבקר רק בשלושה מהם: בבתי הכנסת בדמשק, ג'ובאר וחאלב – ובבתי העלמין שם. הרב גבאי לא מאוכזב. "בקרוב אני חוזר לשם. יש עוד הרבה מה לתקן שם".

 

תחילת הסיור היה בדמשק הבירה. יהודי דמשק אמרו כי הרב ישראל מאיר גבאי הוא היהודי החרדי הראשון שאינו סורי המבקר בסוריה את הקהילה היהודית מזה חמישים שנה.

 

בית הכנסת הגדול בדמשק הוא היחיד שעדיין פעיל, מתוך 21 בתי כנסיות שפעלו בעבר בדמשק. בית הכנסת פעיל, כביכול, אבל כמעט אף פעם לא מצליחים לגייס מניין. בחג הפסח האחרון התפללו שבעה מתפללים בסך הכל. בבית הכנסת המון ספרי תורה, שכנראה נאספו מבתי הכנסיות האחרים בדמשק. ובבית הכנסת שב

 

כיום לא נשארו משפחות יהודיות כלל בסוריה. כולם מבוגרים ללא ילדים. בית הספר היהודי עומד שומם כולו. מטופח. מסודר. אך הוא נראה כאילו זרקו משם את התלמידים לעונש כי הם לא למדו טוב. הכל נשאר אותו דבר, מוכן ללימודים כשהם יחזרו, אבל הם בינתיים לא חוזרים.

 

בבית הקברות העתיק בדמשק עומד ציון הרה"ק ר' חיים ויטאל, אשר לטענת יהודי סוריה מעולם לא הועבר מסוריה, אוהל ניצב על קברו ושומר ניצב בפתח בית החיים מזה חמישים שנה (ראה מסגרת).

 

חלקו העתיק של בית הקברות בדמשק, הועבר לחלק החדש. בחלק הישן זרוקות המצבות בערימות בקצה בית העלמין. אולם חלקו החדש של בית הקברות מגודר, נקי ושמור 24 שעות ביממה.

 

לעומת זאת, בעיר חאלב יש שני בתי קברות. האחד, בית קברות שמור יחסית. והשני, קטן, באיזו חצר, מוזנח ועזוב, אבל הוא אינו מחולל. שם איתר הרב גבאי את קברו של רבי רפאל קצין זצ"ל.

 

ברשימותיו של הרב גבאי, בין היתר, היה מופיע שיש לאתר את קברו של רבי רפאל קצין. הרב גבאי מוסיף כי עדיין אינני יודע מספיק פרטים עליו מעבר לכך שהיה גדול בישראל בעמ"ס "תוקפו של רפאל". הרב רפאל קצין מחאלב מונה ב-1847 לחכם באשי בבגדאד, והיה לרב הראשי של חאלב.

 

 

המצבה על קברו של רבי חיים ויטאל

 

ביום שלישי הקרוב חל היאר-צייט של רבי חיים ויטאל זיע"א. הוא נפטר בר"ח אייר שנת ש"פ, לפני 388 שנה. לפני כחמישים שנה, ביקשו השלטונות הסורים מהקהילה היהודית להעביר את הטמונים בחלק העתיק בית הקברות בדמשק לחלקו החדש. הסיבה לכך היתה, שהחלק הישן עמד בסמוך לשדה התעופה ו"הפריע" להרחבת שדה התעופה. בחלק העתיק היה קבור רבי חיים ויטאל, תלמידו של האר"י וממשיך דרכו, ולא היה מי שיעיז להעביר את עצמותיו הקדושות.

 

לאחר זמן מה, קם הרה"ג ר' יצחק ניסים הכהן, רבה של סוריה (שנפטר בגיל מופלג הקרוב ל- 110 שנה), ולאחר ייחודים וטבילה העביר את קברו של רבי חיים ויטאל  ותלמידיו שהיו טמונים לצידו, למקומם החדש בחלק החדש יותר של בית הקברות שם. כ-15 שנה לאחר מכן אף הקימו אוהל על קברו. הרב יצחק ניסים ביקש אף שיקברוהו בצמוד לאהל.

 

כאשר אני שואל את הרב גבאי על השמועות בישראל, כי העבירו את רבי חיים ויטאל לקבורה בקרית מלאכי בארץ ישראל, הוא מחייך ואומר שאע"פ שגם עד נסיעתי לסוריה לא האמנתי לכך, עכשיו אני מבין שזה לא מציאותי וזה לא סביר.

 

לדבריו, "נניח שיהודי חרדי הגיע לסוריה – דבר שבני הקהילה מכחישים בכל תוקף – הקהילה היהודית במדינה לא ידעה שמישהו בא והזיז את המציבות הכבדות שעל הקבר לבד. הרי יש שם שומר 24 שעות ביממה כבר למעלה מ-40 שנה! האם גם הוא לא ראה?"

 

"וגם, הרי איך יכול להיות שיהודי ועוד ישראלי יעבור גבול עם שק גדול ואף אחד לא ישאל שאלות? אף אחד לא יבדוק? עברתי הרבה גבולות בחיים שלי והגבול הסורי לא היה מהקלים שבהם, זה פשוט לא מציאותי. מה גם שהרב חיים פינטו שעליו סיפרו שהעביר את הקבר מכחיש את זה מכל וכל. אז על מה יש בכלל לדבר".

ידיעות קשורות:

מתימן לסוריה

מעריב: שטריימל בדמשק

 

שער נוסף "המודיע" בו פורסמה הכתבה
שער נוסף "המודיע" בו פורסמה הכתבה
אהלי צדיקים
הרב גבאי עם ראש הקהילה היהודית
הרב גבאי עם ראש הקהילה היהודית
אהלי צדיקים
ראש הקהילה היהודית בברכת המזון
ראש הקהילה היהודית בברכת המזון
אהלי צדיקים
סימטה ברובע היהודי בדמשק
סימטה ברובע היהודי בדמשק
אהלי צדיקים
ראש הקהילה מזמין מונית לרב גבאי
ראש הקהילה מזמין מונית לרב גבאי
אהלי צדיקים
שוטר ברחובות דמשק
שוטר ברחובות דמשק
אהלי צדיקים
אהלי צדיקים
הרב גבאי וראש הקהילה היהודית על ציון המהרח"ו
הרב גבאי וראש הקהילה היהודית על ציון המהרח"ו
אהלי צדיקים
מציבות שנעקרו בבית הקברות להרחבת שדה התעופה
מציבות שנעקרו בבית הקברות להרחבת שדה התעופה
אהלי צדיקים
ציון רבי חיים ויטאל זיע"א
ציון רבי חיים ויטאל זיע"א
אהלי צדיקים
אהלי צדיקים
אהלי צדיקים
חלק החדש בבית הקברות בדמשק
חלק החדש בבית הקברות בדמשק
אהלי צדיקים
מציבות שנעקרו בבית הקברות להרחבת שדה התעופה
מציבות שנעקרו בבית הקברות להרחבת שדה התעופה
אהלי צדיקים
קיר מאובזר בבית הקהילה
קיר מאובזר בבית הקהילה
אהלי צדיקים
ראש הקהילה במשרדו
ראש הקהילה במשרדו
אהלי צדיקים
כיתת לימודים יהודית ריקה
כיתת לימודים יהודית ריקה
אהלי צדיקים
ראש הקהילה על ציון אביו, דמשק
ראש הקהילה על ציון אביו, דמשק
אהלי צדיקים
בית הכנסת היחיד שפעיל מתוך 21
בית הכנסת היחיד שפעיל מתוך 21
אהלי צדיקים
בית הכנסת היחיד שפעיל מתוך 21
בית הכנסת היחיד שפעיל מתוך 21
אהלי צדיקים
ציון רבי יצחק ניסים הכהן שהכריע על העברת עצמותיו של רבי חיים ויטאל לחלק החדש בבית הקברות בדמשק
ציון רבי יצחק ניסים הכהן שהכריע על העברת עצמותיו של רבי חיים ויטאל לחלק החדש בבית הקברות בדמשק
אהלי צדיקים
הרב גבאי בוחן ספרי תורה עתיקים בדמשק
הרב גבאי בוחן ספרי תורה עתיקים בדמשק
אהלי צדיקים
סמטה ברובע היהודי בדמשק
סמטה ברובע היהודי בדמשק
אהלי צדיקים
הרובע היהודי מחלון הבית בו שהה הרב גבאי
הרובע היהודי מחלון הבית בו שהה הרב גבאי
אהלי צדיקים
הרב גבאי על ציון רבי חיים ויטאל
הרב גבאי על ציון רבי חיים ויטאל
אהלי צדיקים
הרב גבאי על ציון רבי חיים ויטאל
הרב גבאי על ציון רבי חיים ויטאל
אהלי צדיקים
הרב גבאי על ציון רבי חיים ויטאל
הרב גבאי על ציון רבי חיים ויטאל
אהלי צדיקים
הרב גבאי בפתח האהל שעל ציון רבי חיים ויטאל
הרב גבאי בפתח האהל שעל ציון רבי חיים ויטאל
אהלי צדיקים
אהל על ציון רבי חיים ויטאל
אהל על ציון רבי חיים ויטאל
אהלי צדיקים