בעיר זמושצ′ שבפולין, בה התגורר בערוב ימיו רבי יעקב קראנץ, שנודע בכל תפוצות ישראל בכינוי ′המגיד מדובנא′, הציבה האגודה לאחרונה מציבה לציון בית החיים היהודי העתיק בעיר.
המציבה הוצבה על מקום קברו של המגיד מדובנא, והיא מציינת גם כי זהו מקום קבורתו.
רבי יעקב קראנץ, המכונה המגיד מדובנא, נולד בשנת ה′תק"א בעיר זשעטל (ז′טל) בליטא, לאביו רבי זאב וואלף קראנץ.
עד היותו בן שמונה עשרה למד תורה מפי אביו, אז נסע למעזריטש שבאוקראינה שם היה לומד בבית המדרש ומפעם לפעם היה דורש לפני מכריו, אט אט יצא שמעו כמגיד, ועוד ועוד מבני קהילת מעזריטש נוספו להיות משומעי לקחו עד שנעשה רשמית למגיד בעיה"ק מעזריטש.
ממזריטש עבר רבי יעקב לשמש כמגיד בעיר זאלקווא (ז′ולקבה) שבאוקראינה, לאחר זמן מה עבר לשמש כמגיד בעיר דובנה שבאוקראינה שם שימש משך שמונה עשרה שנה ועל שם עיר זו אף התפרסם בתפוצות ישראל בשם "המגיד מדובנא". הוא נהג לסובב בין ערי וולודובה, לובלין, קאליש, חלם ושאר ערים ועיירות, ולקרב בדרשותיו ומשליו המפורסמים את עם ישראל לאביהם שבשמים. לבסוף אווה למושב לו את העיר זאמושץ שבפולין שם כיהן כמגיד משך חמש עשרה שנה עד יום הסתלקותו.
רבינו אליהו, הגאון מווילנא, חבבו מאוד ואף בקשו שיאמר בפניו מוסר, אך רבנו הזדעזע ולא הסכים בשום אופן לתת מוסר לגאון מווילנא, לאחר תחנונים מצד הגאון ולאחר שחייבו אמר לו רבנו אך זאת, שצדקותו חסרה מאחר והינו מסתגר בד′ אמותיו והוא חסר את גדולת הצדקות שבהתערבות בין עמך.
ב"ספר המדות" מכתבי רבנו, מתאר רבי אברהם דב בער פלאם את סדר יומו של רבנו וזה לשונו: "כי הצדיק ז"ל כל עתיו ורגעיו היו ספורות לו ולא רצה לאבד זמן על כתיבת חידושיו כפי הצורך לבאר בעד כל קורא ולא רשם כ"א בעבור יהיה למזכרת עצמו. כי יותר מה שהיה חכם ואמיץ כח בתבונה בדעת ומזמה עוד יותר נפלאה צדקתו וחסידותו תמימותו ופרישותו כי קם כארי בכל חוצות ליליה [גם בלילי שבתות וי"ט] והלך לבה"מ לתקון חצות ובכה במר נפש על חורבן בית א-להינו אח"כ היה לומד עד קרוב לאור הבוקר הלך למקוה טהרה וכהאיר היום לבש טלית ותפילין והיה הולך בהם כל היום עד אחר תפילת מנחה.
"וכאשר לבש טלית ותפילין הסב את פניו אל הקיר וגם כי היה בעל בשר כפף קומתו ועמד כן כפוף עד אשר השלים כל תפילתו ולא הרים יד לא הניע רגל לא פנה ימין ושמאל כעבד העומד לפני רבו.
"והכסא אשר היה נגד פניו בכותל המזרח היה תמיד כאלו פלג מים שטף עבר עליו וזה היה ג"כ בתמידות גם בימי שבתות וי"ט עד כי כמעט בכל רגע מרגעי היום היו עיניו יורדות מים, ואחר תפלת שחרית היה לומד שיעור משניות וגמרא עד חצי היום ואח"כ היה הולך לטעום והיה הולך בתפילין והיו מכוסות עד בואו לביתו ושם היה מגלה אותם ואוכל סעודתו כך.
"אח"כ חזר לבהמ"ד ולמד עם הישיבה ומנהגו היה בכל יום באמצע הלמוד הלך מאת הישיבה אל העמוד שעליו מונח סדור כל בו, ואמר כמה קפיטליך תהלים בבכיה רבה וחזר אל הישיבה ולמד השיעור אשר לו עמהם [ספרי הטורים] וזאת עשה בכל יום מימי השנה." עד כאן לשונו.
לא ידוע למה ועל מה היה רבנו אומר כל יום אותם פרקי תהילים, אך משנפטר רבנו, אמר שמש בית המדרש שנראה לו שיודע הוא את הסיבה, וסיפר השמש שרבנו צווה עליו לומר לו כל יום על צרותיהם של כל אחד ואחד מאנשי העיר, שיילך לברר, לחפש ולמצוא, כך היה השמש כל יום מוסר לרבנו שמות, פלוני חולה, פלונית בת אלמוני מקשה לילד, פלוני מחוסר פרנסה וכן הלאה והלאה, ורבנו הזהירו לשמור הדבר בסוד. העיר זאמושץ הייתה עיר גדולה ובה רבים מבני אחינו, כך שבכל יום היה השמש מודיע לרבנו על כמה וכמה אנשים, ומי יודע כמה מאנשי העיר זכו לישועה בזכות תפילותיו...
שלא כשאר המגידים, היה רבינו מדבר דבורים פשוטים מתובלים במשלים המסברים את האוזן, רבנו לא אהב להפחיד ולדבר על עונשי הגהינום, ומשל היה בידו על כך: סוחר אחד בקש משליח להביא חבילה מהנמל, לאחר כשעה חזר השליח כולו מתנשף, נכנס לחדר הסוחר ואמר הנה הבאתי את החבילה, אמר לו הסוחר החבילה שהבאתה אינה שלי! התכעס השליח ואמר הלוא אפילו לא הסתכלת לראות בחבילה, ענהו הסוחר אין צורך, החבילה שלי משקלה מועט, ואם הינך מתנשף כך, הרי שהחבילה שהבאת אינה שלי.
והנמשל פשוט: דרך התורה פשוטה היא ואם נצרך האדם להתנשף כך, הרי שהוא סוחב את החבילה הלא נכונה...
בשנת ה′תקס"ה י"ז טבת עלתה נשמתו בסערה השמיימה ומנוחתו כבוד בעיר זמושץ שבפולין
